בראשית פרק מג

מאת: הרב אהוד שפירא

פשט הפרק:
הרעב מתמשך ועיכוב חזרתם של בני יעקב מביא למצב שתם האוכל. לכן יהודה תובע לחזור למצרים ולקחת איתם את בנימין לפי התנאי שהוצב ע"י יוסף. יעקב מתלונן על כך שסיפרו שיש להם אח ותמה למה היה צורך לספר עליו. בני יעקב מתנצלים שלא הייתה להם ברירה אלא לענות על שנשאלו ולכן על שאלתו יש לכם אח, גילו לו שאכן יש אח כזה ולא חשבו שיתבע להביאו אליו. יהודה מסביר שעדיף להכניס את בנימין לספק מאשר למות בוודאי ברעב, ומוסיף הבטחה להשיב את בנימין בחיים ומקבל על עצמו ערבות על העניין ושחבל להתמהמה. בלית ברירה יעקב נאלץ להסכים ומחפש עצה כיצד לעבור את העניין בשלום, לכן מצרף מתנה ממבחר פרות הארץ. גם את פרשת הכסף המושב להם מנסים לפתור בהחזרת הכסף איתם בתקווה שתתברר הטעות. הוא מלווה אותם בתפילה שה' ירחם עליהם למצוא חן בעיני שלטון מצרים שישחרר את שמעון מהכלא כך יורדים למצרים עם בנימין עם הכסף ועם המנחה. כשיוסף מזהה את בנימין מצווה להזמין את כולם אל ביתו לסעודה, אחי יוסף חששו מצעד חריג זה ותלו זאת בעניין הכסף המושב שידונו אותם עליו, לאור זאת ניסו לשכנע את הממונה שלא עשו שום עוול בעניין הכסף ואף החזירו את שמצאו בשקיהם. הממונה מרגיעים ומשחרר את שמעון. והם מתארגנים בבית יוסף לקראת הסעודה. יוסף נפגש איתם ואחר קבלת המנחה שואל לשלום אביהם. לאחר שמזהה את בנימין, מברך אותו וכדי להסתיר את בכיו מהתרגשותו מסתתר בחדרו. רק אחרי שרוחץ פניו ומתגבר על רגשותיו יוצא אליהם לאכול איתם בהפרדה בין המצרים, יוסף ובני יעקב. יוסף המכיר את האחים מושיב אותם לפי הסדר, כביכול מכח הניחוש בגביע, לבנימין נותן מנה מיוחדת וכולם אוכלים ואף שותים יין, למרות שמאז שנמכר יוסף לא שתו יין(רש"י), כעת הרשו לעצמם אולי מחמת שהרגישו שכביכול נשתנה מזלם לטובה.

מעמיקים מבט:
כתוב בפסוק ל"ד: "ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות" יש לתמוה למה נהג כך יוסף, להרבות את מנתו של בנימין משאר אחיו הלוא בגלל הכתונת פסים התקנאו בו אחיו ומכך התגלגלה מכירתו וכל הצרות, ובגמרא בשבת דף י' אמר רבא " לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים וכו'" וכתב הספורנו שיוסף עשה כן כדי לראות אם יקנאו בו, ועדין צריך באור, למה לא חשש שיתגלגלו צרות חדשות מכח זה? ויתכן לומר על פי מה שכתב הרמב"ם בפרק ב' הלכות תשובה הלכה א' "איזה היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו, פירש ולא עשה מפני התשובה." אם כך אפשר לבאר שזו היתה כוונת יוסף, מכיוון שראה שהתחילו לחזור בתשובה שאמרו "אבל אשמים אנחנו" דאג לאפשר להם לחזור בתשובה גמורה, שיהיה להם סיבה להתקנא ואם בכל זאת ימנעו, יתברר שאכן עשו תשובה גמורה שתתקבל לפני ה'.